הסיפור שלי

לפני קצת יותר משש שנים איריס זיונץ שקלה 160 ק"ג. היא הייתה שבר כלי, וכל פעולה הכי קטנה הייתה בשבילה משימה עצומה.

היא מספרת שללא ספק היא הייתה במקום הנמוך ביותר מבחינתה בחיים. "הגעתי לאירוע משפחתי, ושם פגש אותי קרוב משפחה שלא ראה אותי הרבה שנים. הוא הסתכל עליי ואמר לי 'מה עשית לעצמך'. זה היה בשבילי צלצול ההשכמה שהייתי צריכה. אחרי שבכיתי כל הערב ברכב, נכנסתי הביתה עם החלטה שאני משנה את החיים שלי".

היחסים של איריס בת ה-40 עם המשקל העודף החלו כבר בגיל 4. "היה לי פלטפוס חמור והרופאים החליטו שאני צריכה לעבור ניתוח. הייתי בין הילדים הבודדים בארץ שעברו את הניתוח שהתברר ככישלון חרוץ, אבל כתוצאה מכך, הרופאים החליטו שאני מוגבלת בתנועה מאז לא עסקתי בכל פעילות גופנית".

 

אבל חוסר הפעילות הגופנית גבה מחיר. "המשקל שלי הלך ועלה עם השנים והגעתי לגיל 18 במשקל של 120 ק"ג  כולם ריחמו עליי כי הייתי המסכנה שלא יכולה לעשות שום דבר". אבל דווקא בצבא היא פרחה, יצאה לקצונה, ושירתה כקצינת נפגעים באחת התקופות המדממות במדינה.

 

גם אחרי שנישאה והחליטה להיכנס להריון, היא נתקלה בקשיים רבים. "הרופאים שהגעתי אליהם, אמרו לי איך אני רוצה להיכנס להריון במשקל כזה", היא מספרת ונזכרת בעלבון ובהשפלה גם שנים אחרי. רק לאחר בירורים ובדיקות שנים אחר כך, היא הבינה שהיא סובלת משחלות פוליציסטיות שעלולות לגרום להשמנה. 

 

בחזרה לערב שבו החליטה על השינוי בחיים. "גם אחרי שהחלטתי לא ידעתי איך בדיוק אני עשה את זה. הייתי עצומה ולא יכולתי לראות קדימה, איך אוכל להתגבר על זה", היא מספרת.

 

היא חשבה על ניתוח לקיצור קיבה, אבל נתקלה בהתנגדות נחרצת של בני במשפחה ובעצתם החליטה להגיע לחדר הכושר. "הגעתי לחדר הכושר בחולצה של 5 אקסטרה לארג', ולא הבנתי מה אני עושה שם. אחרי כמה דקות על ההליכון התעלפתי ובקושי יכלו להרים אותי. כבר חשבתי להתייאש, עד שהכרתי את מאמן הכושר ששינה לי את החיים.

 

"הוא לקח אותי כפרויקט של ממש ולא ויתר לי. הוא שלח אותי לדיאטנית כדי לקבל תפריט בריא ולא ויתר לי על אף אימון, ולאט לאט אבל בטוח התוצאות החלו להיראות".

בשנה הראשונה  היא רזתה 60 ק"ג, בשנה השנייה 20 ק"ג ובשנה שלישית 10 ק"ג, אחרי ניתוח להסרת עודפי עור. "אחרי השנה הראשונה, המאמן אמר לי שהיעוד שלי בחיים זה להיות מאמנת כושר. הוא אמר שאם אני הצלחתי,  אין אחד בעולם שיוכל לסרב לי. פה הבנתי שזה מה שאני צריכה לעשות בחיים.

 

"למחרת נסעתי למכון וינגייט והתחלתי ללמוד, ומאז לא הפסקתי..."